הטור הבא נכתב עקב הכרזתו של הרב שלום ארוש מרבני ברסלב, כי יפסיק לקבל נשים. ההכרזה קרתה כתגובה לאירועים החמורים שהתפרסמו אודות הרב ברלנד שניצל מינית נשים. בראיה ראשונית, ניתן לומר שהפעולה בה נקט הרב ארוש היא טבעית ליהדות, במקום שבו רואים פריצות וחטא אנחנו גודרים את עצמינו ומגבילים את עצמינו יותר כדי לא להגיע לאפשרות של עבירה חלילה. פרשת נזיר בתורה נסמכה לפרשת סוטה, כי מי שרואה בימיו ניאוף ופריצות ראוי שיתנזר מן היין שעשוי להביא לקלקולים.

אולם, המצב הנוכחי בציבור החרדי הוא שרבנים הם קובעי ההחלטות ומובילי הציבור. החלטותיהם נוגעות גם לנשים, ופסקי ההלכה שלהם משפיעים במידה רבה מאוד על חייהן של נשים. לפיכך, אם רב נמצא בעמדה שבה הוא לא מאזין לנשים ושומע את מצוקותיהן, ומצד שני כן שומע את הגברים, החלטותיו ופסקי ההלכה שלו עשויים להיות אטומים לצרכי הנשים, גם בלא כוונה רעה כלשהי. פשוט כתוצאה מכך שהוא לא שומע או רואה את מצבן. ולכן, חומרה זו שהרב לוקח על עצמו, בעייתית ביותר.

אם נתייחס לגורם שהוביל להחלטה זו, הרב ברלנד, הרי אף הוא הציג עצמו כקדוש ופרוש, וכלל לא קיבל נשים בשעות קבלת קהל מסודרות עם מזכיר ונוכחים נוספים. עובדה זו לא מנעה ממנו לנצל נשים מינית, בשעות אחרות ובמקומות שאיש אינו רואה. אדרבה, אם היה מקבל בשעות נורמליות עם מזכיר ונוכחים נוספים, מן הסתם לא היה מגיע לעבור על הלכות ייחוד (הלכות האוסרות על גבר ואישה להיות בחדר סגור במקום שאין איש רואה ואתם) ובטח לא לעבירות ממש. 

בטור המלא אני מסבירה מדוע ההימנעות מקבלת קהל נשי נמצאת באותו צד עם הרב שחטא. הוא התייחס רק לגופן של הנשים בקהילתו,  והתעלם מנפשן, ממצוקתן ומשאלתן; אך גם הרבנים הנמנעים כליל משמוע נשים, ואפילו מקריאת מכתביהן, מתייחסים לנשות ישראל הכשרות כ”גוף” בלבד, מתעלמים מנפשן, מצוקתן ושאלתן.

הגיע הזמן שתראו בנו בנות אדם. לא רק גוף חטא ופיתוי. אנחנו ראויות ליחס מכבד יותר