במגזר שלנו אין הרבה חשיבה ומודעות לנושאים של מאקרו כלכלה. לצערי גם בציבור הרחב ובתקשורת הכללית אין שיח מדויק ומקצועי בנושא, ורוב האנשים מסתכלים בצורה מצומצמת על היכולת הכלכלית של עצמם וכיצד המדינה תיטיב עמם באופן ישיר. האמת היא שהיינו צריכים לחשוב על המדינה כעל משפחה גדולה שצריכה לנהל יחד את התקציב, וכמו כל משפחה לחשוב היכן ניתן לקצץ בהוצאות וכיצד נגדיל הכנסות. לצערי אנשים חושבים ששר מוצלח הוא זה שמבזבז יותר כסף (הוא הצליח להגדיל את תקציב משרדו) ולא זה שמייעל את העבודה במשרד, מפטר תפקידים מיותרים ומצליח באותו תקציב להביא לשיפור התמורה לאזרח.
בגלל האווירה הזו, אנשים יעדיפו פוליטיקאי שמחלק להם מתנות ישירות כמו הנחה בצהרונים, מאשר פוליטיקאי שדואג לנווט את כלכלת המדינה בצורה נכונה לטווח ארוך. ניהול נכון של המדינה עשוי לפגוע בכיס שלנו בטווח הקצר, ולכן הציבור יעדיף להימנע מכך.
הטור הזה ספציפית היה על נושא הגז וועדת ששינסקי, מתוך התבוננות בחוקי התורה והיחס שלהם למשאבי ציבור. הפוליטיקאים החרדים מעורבים בנושאים הללו אולם לא פועלים מתוך תפיסה דתית אלא מתוך אינטרס מגזרי צר של “להביא כסף למדינה ובאמצעותה מגזר” בלי לשאול את עצמינו כיצד התורה וההלכה רואות את הדברים, והרי דיונים ממוניים והחלטות כלכליות ברמה הציבורית קיימים גם בתורה. לצערי, הלכות הנוגעות לכסף פחות מיושמות במגזר, ובטח שאין חשיבה מערכתית – הלכתית כיצד ראוי למדינה יהודית לנהוג בנושאי כלכלה. התפיסה החרדית מצמצמת את הדת לעניינים פולחניים בלבד, ומתעלמת מהשיח הכלכלי הנרחב שהתורה מכוונת אליו. זה מגיע לרמת הפרט של מוסד חינוך שמרשה לעצמו להלין שכר למרות שזו עבירה חמורה בתורה, וממשיך ברמת הכלל שמדיניות ציבורית נגזרת אך ורק מאינטרס מיידי של המגזר החרדי ולא מושפע כלל מערכים שההלכה דנה בהם.
