וְעַתָּה שָׂמְךָ יי אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל – מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם – כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

לכבוד פסח יצאנו לבדוק את נתוני העמותות הגדולות במגזר, חדשות וותיקות, לפי מחזור כספי שנתי. העמותות הגדולות הן העוסקות בחינוך, בריאות, וצדקה לעניים. כל העמותות הישנות היו צריכות להתחדש ולהירשם בעמותה חדשה באמצע שנות השמונים כדי להתאים את עצמן לחוק העמותות החדש, ולכן שנת ההקמה של העמותה לא משקפת את השנים בהן קיים הארגון עצמו.

רשת מעיין החינוך התורני בא"י בני יוסף

עד להקמת מעיין החינוך התורני, הייתה בית יעקב ומקבילותיה אצל הבנים, הרשת היחידה של החינוך העצמאי שפעלה בקרב הציבור החרדי-ספרדי. אופי החינוך בה היה בסגנון חרדי ליטאי, והילדים הספרדים סבלו בה מקיפוח על רקע עדתי, מיחס גזעני וממחיקת המסורת עליה גדלו. עניין מצער זה הרחיק רבים מן התלמידים הספרדים מדרך התורה והמצוות, ופגיעת עוולות הגזענות יצרו צורך דחוף בהקמת מוסדות ספרדיים.

את הקמת מעיין החינוך יזם הרב בן ציון אבא שאול בשנת תשמ”ד. עקב קשיים באחזקת המוסדות ניסה הארגון לחבור לרשת החינוך העצמאי, ולאחר לחצים נאות יצחק נבון, אז שר הדתות, להסדיר את מעמד הרשת כגוף נפרד תחת השם “מעין החינוך התורני”. בכ”ב סיון תשמ”ז חבר הארגון באופן רשמי לתנועת ש”ס, וזוהי שנת ההקמה הרשמית של הרשת כעמותה. הרב עובדיה יוסף מונה כחבר שלישי בנשיאות הרשת, ואריה דרעי מונה לנציג מטעמו.

שמה הרשמי של רשת “מעיין החינוך התורני” הוא “מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל”. רבים מכנים את הרשת בשם “אל המעיין” – שמה של תנועה בפני עצמה. בשנת 2015 מותגה הרשת כ”בני יוסף” על שם הרב עובדיה יוסף זצ”ל.

רשת זו, כמו החינוך העצמאי, חריגה משאר מוסדות המוכר שאינו רשמי בכך שהיא מקבלת תקצוב מלא, ולכן מחויבת ליישם את תכנית לימודי הליבה במלואה.

באופן כללי, תוכן הלימודים ברשת דומה לזה שבחינוך העצמאי, אך ברשת מעיין החינוך התורני ישנן תקנות מיוחדות אשר לא מצויות בחינוך העצמאי, לדוגמה:

  • בבתי הספר נוסח התפילה המחייב הוא נוסח הספרדים.
  • פסקי ההלכה יהיו לפי שיטת הספרדים. בחלק מבתי הספר ילקוט יוסף הוא הספר הנלמד בשיעור דינים.
  • בחלק מבתי הספר נוהגות הבנות לכסות את ראשן בשעת התפילה כפסק הרב עובדיה.
  • אסור למורות לחבוש פאה בתחומי בית הספר וחובה לבוא רק עם מטפחת, וזאת בהתאם לפסיקת נשיא הרשת הרב עובדיה יוסף האוסר את חבישת הפאה נכרית.
  • המורים חייבים לכבות את מכשיר הטלפון סלולרי בעת השיעור, ושלא יהיה גם במצב ‘רטט’
  • המורים היו מנויים לשבועון יום ליום ודמי המינוי יורדים מהמשכורת החודשית. עד 2016 המינוי לא היה תלוי בבחירת המורה, ועם חילופי ההנהלה בעיתון בוטלו מינויי הכפיה. לאחר שהוגשה תביעה ייצוגית נגד הרשת, הצדדים הגיעו לפשרה לפיה רשת מעיין החינוך התורני תחזיר לעובדיה את דמי המנוי שגבתה עבור מנוי לעיתון “יום ליום”. מדובר בסכום העולה על 22 מיליון ש”ח שיוחזר לעובדים – אך ורק לאלו מהעובדים שידרשו את כספם.

עם פתיחתו של ביטאון ש”ס הנוכחי “הדרך”, פעלה הנהלת הארגון באמצעים שונים כדי להחתים את עובדי הרשת על העיתון החדש.

מנכ”ל העמותה כיום הוא חיים ביטון, המשמש גם מנכ”ל ש”ס.

ברשת החינוך לא רצו לשתף פעולה עם הכתבה ולאמת לנו את הנתונים, ולכן הנתונים מסתמכים על דיווחי העמותה לרשם העמותות, המופיעים באתר גיידסטאר, ועל דו”ח מערכת החינוך החרדי של עמותת עיר ואם (צ’רנוביצ’קי ופלדמן), וחלקם סותרים; לא היה מי שיישב לנו את הקושיות.

המחזור הכספי השנתי המדווח האחרון (2017) , עמד על  792,722,360.

סך התמיכות להן זכה הארגון מהמדינה בשלוש השנים האחרונות:  93,674₪, ממשרד החינוך.

ב-2002 הוחלט מטעם הממשלה שיוצמד לרשת חשב מטעם משרד האוצר. אולם למרות זה נקלעה הרשת לחובות וקשיים כספיים. לאחר ביסוסה של הרשת, הצטרפו אליה כמה בתי ספר, כגון תלמוד תורה איתרי האשכנזי, ורשת בתי הספר אור אבנר של לב לבייב.

מרכז גני הילדים שע"י מרכז מעיין החינוך התורני בא"י

לתנועה שייך גם ארגון חינוך לגיל הרך הרשום בעמותה נפרדת, “מרכז גני הילדים שע”י מרכז מעיין החינוך התורני בא”י“. להשלמת התמונה אביא את נתוני שתי העמותות כיוון שהן משתייכות לאותו גרעין רעיוני של מוסדות חינוך ספרדים שהוקמו והורחבו על ידי תנועת ש”ס למען הציבור הספרדי. יצוין, כי עמותת הגנים מתפקדת כעמותה התומכת בעמותות קטנות יותר המקימות ומתפעלות גנים כל אחת במקומה, ולא מנהלת את הגנים באופן ישיר.

רשת גני הילדים כוללת כיום 331 גנים. גם רשת זו נחשבת יציבה כלכלית, וכמה גנים חסידיים אשכנזיים הצטרפו לרשת על מנת לקבל תקצוב מלא, אותו לא מקבלים בעמותות המוכש”ר הרגילות.

מחזור שנתי של הרשת: 71,548,788 ₪

הכנסות נטו לשנה: 4,201,950 ₪.

רשת גני הילדים של אגודת ישראל:

אם כבר הזכרנו גנים, נלך לרשת הוותיקה באזור המרכז. רשת גני ילדים של אגודת ישראל הוקמה בראשית שנות השישים על ידי קבוצת רבנים כדי להוות את הבסיס לבתי הספר של החינוך העצמאי, וכן לאפשר להורים המעוניינים בכך לתת לילדיהם חינוך המושתת על ערכי מסורת ישראל.

רשת הגנים החלה כרשת שמפעילה עשרות גנים בכל רחבי הארץ, רובם ככולם בערי הפריפריה, בהמשך התפתחה הרשת עד שמנתה בשיא פריחתה למעלה מחמש מאות גנים.

במהלך שנות התשעים נקלעה הרשת לקשיים כתוצאה מניהול לקוי, וכחלק מתוכנית הבראה שיזמה נסגרו גנים. מהלך סגירת הגנים נמשך עד שהרשת הצטמצמה לכדי 200 גנים, מהלך זה לא צלח;  תכנית ההבראה כללה פגיעה חמורה בזכויותיהם של עובדות הרשת, והן פנו לתבוע את שלהן בבית המשפט, והצליחו לקבל סכום פיצויים בסך ארבעה מליון שקלים. בעקבות זה הגיעה הרשת במהלך שנת 2008 למצב של חדלות פירעון. בהחלטת הממשלה מתאריך 23 בנובמבר 2008 רואה ממשלת ישראל “קיומו של אינטרס ציבורי מובהק בהמשך פעילותה של הרשת” בהתאם להחלטה זו הכין משרד האוצר תוכנית הבראה משלו להצלת הרשת, במסגרת תוכנית ההבראה מונה לרשת המנכ”ל יצחק רייך, ולצידו מונתה חשבת מלווה על ידי משרד האוצר, וכן לקחה על עצמה הממשלה לשלם את כל הפסיקות המשפטיות בגין יחסי עובד-מעביד שיוטלו על הרשת, כלומר את הפיצויים שנפסקו לגננות. לאחר תקופת הבראה, הצליח המנכ”ל להבריא את הרשת. בעקבות בחירתו של יצחק רייך לראשות המועצה ברכסים התפטר רייך מתפקידו כמנכ”ל רשת הגנים ובמוקומו מונה כמנכ”ל ישראל גולומב, כשיצחק רייך ממשיך לשמש כחבר הנהלת רשת הגנים וממונה מטעם ההנהלה לפקח על הנעשה ברשת.

במסגרת רשת הגנים פועלים גם עשרות גנים לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

נתונים: 319 גנים,  2,425 עובדים,  114,857,422 ש”ח מחזור שנתי, 1,338,347 ₪  קרנות ביטוח לאומי.

לצערי, במשרדי הרשת לא שיתפו פעולה על מנת לאמת את הנתונים, וכשפנינו למנכ”ל ישראל גולומב, הוא הכחיש שהוא מנהל את הרשת, ואף הגדיל לומר שמעולם לא היה קשור לרשת גני הילדים של אגודת ישראל. זאת לאחר שהמנכ”ל הקודם הרב יצחק רייך הפנה אותנו אליו כמנהל נוכחי, ואף באתר גיידסטאר המתבסס על דיווחי העמותה לרשם העמותות שמו מופיע כמנכ”ל.

גני ילדים ומעונות יום בית יעקב

בשנת תש”ט, עם קום המדינה וגל העליה ההמוני מתפוצות הגולה השונות, היתה סכנה רוחנית רבה בתחום החינוך, כשהורים מבולבלים המתקשים עם אתגרי העליה נענו לחינוך חינם חילוני. אבל גרוע מכך, שליחי המיסיון עברו מבית לבית והציעו את שירותיהם בתחומי החינוך והרווחה; בעוני ששרר אז, הפיתוי היה גדול ולא מעט יהודים התנצרו רח”ל.

ר’ יהודה אריה גולדקנופף ז”ל, ידע כי הנפשות העייפות ישתו הכל, ושאין אלו מים קרים. הוא החל להקים גנים ברוח היהדות ולרשום אליהם כמה שיותר ילדים. גייס למשימה כמה נשים חרדיות נמרצות, והם החלו לכתת רגליים בשיכוני העולים ושכונות מצוקה, אותם מקומות שהיוו כר פורה למסיון.

כיום בעידן שבו הורים מתחננים שיקבלו את ילדם לגן חרדי, חשוב להבין שבעבר המצב היה הפוך, ותחושת השליחות בחינוך כשר הביאה את החרדים דאז לשכנע כמה שיותר הורים לא דתיים לשלוח את ילדם לגני בית יעקב. כך החלו לצוץ גני “בית יעקב” הראשונים בערים שונות מהצפון ועד הדרום.

כיום, תחת המטריה של רשת “גני ילדים בית יעקב” הורחבה הפעילות, ובנוסף לגני הילדים הוקמו מעונות לפעוטות מגיל לידה עד גיל שלוש. במקביל, פועלים תחת הרשת משפחתונים לפעוטות שהוריהם מעדיפים מסגרת קטנה ואינטימית יותר, המשפחתון פועל כזכיין של משרד התמ”ת. להורים שאינם נמצאים בשעות הצהריים בבית מוצעים בבתי הספר צהרונים הכוללים ארוחת צהריים חמה לצד פעילות מעשירה ובימי החופשות מתנהלות קייטנות חווייתיות. הרשת מפעילה, אמנם תחת עמותה נפרדת, את עמותת “פתחיה – מוסדות לחינוך מיוחד” המתמחה בחינוך וטיפול מקצועי בילדים בעלי צרכים מיוחדים ומפעילה גני מש”ה לילדים הסובלים מפיגור, עיכוב התפתחותי ותסמונות שונות, גני שפה לבעלי עיכוב שפתי, וגני שילוב לילדים המסוגלים ללמוד במסגרת רגילה, אך זקוקים למערך תמיכה על בסיס יומיומי. במעונות היום השיקומיים מקבלים טיפול מסור פעוטות הסובלים ממגוון רחב של לקויות, וביחידות להתפתחות הילד מוצעים טיפולים משלימים לחברי קופות החולים לצד מגוון חוגי קידום בריאות והעשרה.

לרשות הצוות עומד בניין רב מידות הכולל מרכז פדגוגי ומרכז פסג”ה המיועד לכל רבדי החינוך.

324 גנים, 1186 גננות, 6,531 אנשי צוות,  38,554 ילדים,  1,100 צהרונים, 116 מעונות יום, 277 משפחתונים.  170,636,085 ₪ מחזור שנתי.

ועדת העזבונות של משרד המשפטים מופיעה ברשימת הגופים שתומכים ומשתפים פעולה עם רשת גני הילדים של בית יעקב.

סיוע בהבאת המידע: עליזה, רשת גני ילדים ומעונות יום בית יעקב.

הם שיתפו איתי פעולה, מלבד זה שגולקנופף עצמו לא חזר אלי כמובטח, האם לציין את חוזה ההעסקה הלא חוקי שפורסם עליהם בכיכר השבת? לא היתה תביעה אצלם אבל כן תחקיר של כיכר השבת שחשף גננות מתוך הרשתות הללו עם משכורת נמוכה ממה שהרשת מקבלת עבור הגננת.

פיסקה שתיכנס בנושא אם תרצי:

בתחקיר כיכר השבת אודות עושק הגננות במגזר, צוין שמה של העמותה כאחת מאלו שחוזה ההעסקה שלהן רחוק מלהיות כשר מבחינה חוקית, שכן מודגש בו כי ההסכמים הקיבוציים שנעשים מפעם לפעם על ידי הרשויות והגורמים הרלוונטיים, אינם תקפים, וכי החוזה הוא זה שמחייב את הרשת. לכאורה סעיף זה אינו חוקי, מכיוון שהסכם קיבוצי של משרד החינוך מחייב את גם את העמותה, ועל פי חוקי המגן העמותה מחויבת לספק את התנאים המחייבים של כל הסכם קיבוצי רלוונטי.

בנוסף, נחשף בתחקיר הנ”ל הפער בין התקציב המשולם לעמותות עבור שכר הגננות בירושלים, לבין הסכום שמקבלת הגננת בפועל, בניגוד לטענות הרשתות על קיפוח בתקציבים כתירוץ לשכר הנמוך.

אבל לא יודעת אם הגיוני להביא טענות כאלו אם לא ביקשתי תגובה על המידע הזה. לכאורה אפשר להסתפק באזכור הנ”ל כי העבודה של בקשת תגובה נעשתה כבר על ידי כיכר השבת, כמובן רשתות הגנים לא הגיבו, ואני פה רק מאזכרת.

מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר

החינוך העצמאי הוא מערך החינוך המרכזי לבתי הספר החרדים בישראל. הוא מאגד מספר מסגרות חינוך המזוהות עם המפלגות החרדיות-אשכנזיות, אגודת ישראל, ודגל התורה.

חוק חינוך ממלכתי, שנחקק בשנת 1953, איחד את הזרמים השונים שהתקיימו במערכת החינוך בישראל לשתי מסגרות: חינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי דתי. מסגרות אלה נמצאות בניהולו ובפיקוחו של משרד החינוך. מחוץ למסגרת זו נותרו בתי הספר של אגודת ישראל שפעלו עד אז במסגרת “הזרם הרביעי”. הם סירבו להשתלב במסגרות אלו מחשש שתיפגע עצמאותם, וקיבלו בחוק מעמד מיוחד. נקבע כי הוא יתוקצב בחלקו על ידי המדינה, ובחלקו מתרומות ושכר לימוד, כך בתחילת דרכו מומן על ידי המדינה בשיעור של 60%. שיעור השתתפות המדינה עלה במשך השנים, ובשנת 1992 נקבע בתיקון לחוק יסודות התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני המזוהה עם מפלגת ש”ס, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ. לאור פסיקת בג”ץ נקבע בחוזר מנכ”ל משנת 2003 כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי, כלומר אפליה עדתית ברישום תהיה עילה להפסקת תקצוב או הפחתתו.

בשנת 2009 התחדש הארגון ונרשם כעמותה, במקום האגודה העות’מאנית שהייתה עד אז. הוחלט כי הנהלת החינוך העצמאי תורכב מ-14 חברים, מחציתם מאגודת ישראל ומחציתם מדגל התורה. בתוך אגודת ישראל מוקצים שלושה נציגים לחסידות גור, נציג אחד לחסידות ויז’ניץ, נציג אחד לחסידות סלונים ושני נציגים לסיעת שלומי אמונים. מערכת החינוך של החינוך העצמאי כוללת את רשת בתי הספר היסודיים לבנות בית יעקב, רשתות החינוך שובו ונתיבות משה הפונות לציבור מסורתי וחילוני, ובתי ספר רבים נוספים. כיום  לומדים בה כרבע מתלמידי החינוך החרדי. המנכ”ל כיום הוא הרב אליעזר סורוצקין.

על פי אברהם שוורץ, המשנה למנכ”ל, כמות תלמידים בשנה במוסדות החינוך העצמאי, הינה 105,000 בשנה”ל תשע”ט; קרוב ל300 בתי ספר בתקצוב מלא, ועוד כ80 מוסדות פטור שמקבלים את התקצוב הממשלתי החלקי שלהם דרך החינוך העצמאי.

לדבריו, בשנה הבאה כמות התלמידים צפויה לגדול למעל 110,000 כי מצטרפים כמה בתי ספר. המצטרפים הם בתי ספר בנות בלבד, כיוון שלפי הוראת גדולי ישראל חיידרים לא מצטרפים, מי שמתנהל כמוכש”ר יישאר מוכש”ר ללא לימודי ליב”ה. לשאלתי מה הקריטריון לכניסת בתי ספר לרשת, ענה כי הם מחליטים על פי מה שנראה להם, ולא הסכים לפרט ולחשוף את תנאי הקבלה לרשת.

כל תקציב הרשת הינו ממשלתי, הרשת עובדת עם המחשב של משרדי ממשלה. אולם העובדים אינם עובדי מדינה אלא עובדי החינוך העצמאי. יש הסכמי מורים של הרשת, הם מקבלים לפי התעריף של מורי משרד החינוך למעט תכנית אופק חדש שהרשת לא הצטרפה אליה כי זה מחייב את המורים להיות אקדמאים. בנוסף, גדולי ישראל התנגדו לתכנית אופק חדש כי היא תחייב את המורות לשהות יותר שעות בבתי הספר במקום להיות פנויות לביתן.

נתונים:  13,688 עובדים, מחזור שנתי 1,494,371,000 ₪ (כמעט מליארד וחצי)

סיוע בהבאת הנתונים:  אברהם שוורץ, סמנכ”ל

ישיבת מיר ירושלים

כפי שראינו, בתחום החינוך העמותות הגדולות הן רשתות החינוך, יסודי וגנים, אולם ישיבות הן בדרך כלל לא עמותות גדולות כיוון שכל ישיבה עומדת בפני עצמה, ולא תחת רשת גדולה. ישיבת מיר יוצאת דופן בגודלה, ולכן המחזור השנתי שלה מכניס אותה לרשימת העמותות הגדולות במגזר.

ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית ותיקה, אחת משתי הישיבות הגדולות ביותר בעולם. נחשבת כאחת הישיבות הראשונות שנוסדו במתכונת הישיבה החדשה, שנייה לישיבת וולוז’ין. נוסדה בעיר מיר שבבלארוס על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, לפני שנת ה’תקע”ה, 1815. הישיבה נמנתה עם “ישיבות המוסר” שאימצו את תנועת המוסר. סגנונה הלימודי הושפע מתלמידי ראשי ישיבות שונים שהגיעו ללמוד בישיבה והביאו עמם את סגנון לימודם של רבותיהם, וצביונה המוסרי אף הוא הושפע מתנועת תלמידים זו, בעיקר בוגרי ישיבת סלובודקה שנשלחו לישיבה בידי הסבא מסלובודקה.

תקופת הזוהר של הישיבה באירופה הייתה תקופת בין המלחמות, אז לוטש סגנונה הלמדני בידי ראש הישיבה הצעיר, הרב אליעזר יהודה פינקל שאיזן בין השפעות תלמידי הרב שמעון שקופ ותלמידי הרב ברוך בער ליבוביץ, שניהם תלמידי ר’ חיים מבריסק, שהיו הקולות הדומיננטיים בבית המדרש של התקופה. דמותה הכללית של הישיבה הושפעה יותר בפן החינוכי-מוסרי, אותו עיצב “המשגיח” הרב ירוחם ליוואוויץ, חניך אסכולת קלם של תנועת המוסר.

בעת שואת יהודי אירופה ניצלו רבים מתלמידי הישיבה וחלק גדול מהצוות החינוכי, כשנמלטו לשנחאי באמצעות אשרות כניסה ליפן, אותם סיפק חסיד אומות העולם צ’יאונה סוגיהארה. הניצולים הקימו את הישיבה מחדש בירושלים ובארצות הברית וממנה יצאו ישיבות נוספות.

הישיבה בירושלים, זו שמאוגדת בעמותה אודותיה אנו כותבים, הוקמה בשנת תש”ד, על ידי רבני ובחורי הישיבה שבחרו לעלות לארץ ישראל. העמותה הנוכחית נרשמה מחדש בשנת 1984. בישיבה לומדים יותר מ 8,500 תלמידים,  מתוכם למעלה מ- 3,000 בחורים לא נשואים. המספר משתנה כל העת בגלל תחלופה של בחורים שמתארסים מחד, ובחורים שנכנסים מאידך. בפנימייה המרכזית ישנם 900 מקומות לינה,  ולכן שאר הבחורים ישנים בדירות שכורות מסביב לישיבה. הישיבה שוכרת חלק מהדירות, וחלק הבחורים שוכרים בעצמם. לטענת בכיר מצוות הישיבה, כל הדירות מפוקחות על ידי הישיבה.

מספר עובדים 302, מחזור שנתי 161,866,214 ₪,

תמיכות ממשלתיות  49,012,636 ₪ מתקציב חינוך- אגף למוסדות תורניים.

ישיבת מיר לצעירים וישיבת מיר ברכפלד לא נכללות תחת עמותה זו, אם כי מסונפות להנהלה המרכזית בירושלים.

קופת העיר

מכל עמותות הצדקה והחסד במגזר, קופת העיר היא היחידה שהמחזור השנתי שלה כה גדול, שמכניס אותה לרשימת העמותות הגדולות יחד עם מוסדות החינוך שלהן תקציבי ממשלה. מס הכנסה אומר שזו עמותת הרווחה הכי גדולה במזרח התיכון.

נוסדה בשנת תשס”א על ידי גדולי הרבנים בבני ברק: הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, והרב וואזנר על מנת לרכז את צרכי הצדקה של המגזר בארץ הקודש.

בארגון יש שלוש מחלקות:

  1. קופה כללית שמתחלקת באופן מיידי, כלומר התמיכה החודשית למשפחות הזקוקות לכך. מהעמותה נהנות 10,000 משפחות בשנה התמיכה החודשית המשפחתית היא עד 3,500 ₪.  כל משפחה נתמכת נרשמת בטופס מפורט ולכן יש לקופת העיר נתונים של הנתמכים לפי תתי מגזרים ומי הרב שלהם, כל פרט נרשם. 65% מהמשפחות הנתמכות- ספרדים. לשאלתי איך ייתכן, הרי רוב המגזר אשכנזי, ניסה הנציג להסביר זאת בכך שהספרדים ברובם לא נותנים דירות ולכן לצעירים עם הילדים יש הוצאה ניכרת בסעיף הדיור.
  2. חתונות יתומים קרן כללית, כל יתום שנישא מקבל 22,000 ₪.
  3. קרנות ספציפיות למשפחה שבה נפטר אחד ההורים. במקרה כזה פותחים קרן נפרדת עם נהנה, שזו המשפחה. הקרן מנוהלת עם חשבון בנק נפרד שכל התרומות למשפחה זו נכנסות אליו. מטרת הקרן היא עזרה בנישואי הילדים, או למקרים דחופים שבהם האלמנה זקוקה מיידית לסכום גדול, אז היא מתקשרת ובודקים את הבקשה ומאשרים. רוב הזמן הכסף שוכב ומחכה לחתונות, ולכן מהכספים הללו אנחנו משקיעים בחברות כדי שהכסף יגדל, כמובן שההחלטה היכן להשקיע היא בשיתוף עם המשפחה לה שייך הכסף.

המתנדבים עושים את חלוקת המעטפות החודשית. בחגים יש אלף מתנדבים להתרים לקופת העיר.

150 עובדים קשורים למשרד, בכל השפות, 4 משמרות ביממה, עובדים 24/6, 40 עובדות במשרד התמיכות, ועשרים עו”סיות שמלוות משפחות במצוקה להעמיד כלכלית את המשפחות הללו שלא מספיקה להם תמיכה אלא צריכים ליווי כלכלי או ארגוני לניהול בית.

כיום העמותה עם מחזור שנתי של 126,716,252 ₪, מתוכם תמיכה  ממשלתית של 1,286,903 ₪ ממשרד הרווחה למטרת סלי מזון לחגים. בעמותה 203 עובדים וכשבע מאות עד אלף מתנדבים.

סיוע בהבאת המידע ואימות נתונים: יעקב יפה, קופת העיר.

איחוד הצלה

הסטארט אפ הרפואי ששירותי החירום בכל העולם רוצות להעתיק; אלי ביר מבוקש להרצאות בכל מדינה שרוצה לטייב את שירותי החירום לאזרחיה, כיוון שהרעיון של הפעלת מתנדבים אזרחים להגשת עזרה ראשונה הוא מהפכני מכל בחינה. רפואית, המודל מאפשר להציל חיים הרבה לפני האמבולנס שבסיסו במיקום מסוים והוא מתקשה להגיע בפקקים, וחברתית, כאשר עורך דין יורד מהמשרד שלו לסייע לאדם שחטף התקף לב בבניין סמוך, יש בכך גילוי ערבות הדדית ויצירת קשרים חיוביים בין אנשי העיר המנוכרים זה לזה בעידן המודרני. וכמובן, כלכלית, מערך מתנדבים הוא זול יותר מאשר תחזוקת אנשי מקצוע קבועים בתחום.

הארגון הוקם בשנת 2006 במלחמת לבנון השנייה, כאשר נפגשו מתנדבי הצלה שבכל קהילות החרדים והבינו שמוטב להתאגד לארגון אחד בראשות אלי ביר. איחוד הצלה מאושר כגוף מסייע רשמי בשעת חירום על ידי משרד הבריאות. מתנדבי “איחוד הצלה” מגישים סיוע רפואי לחולים ולפצועים הזקוקים לטיפול וסיוע רפואי מיידי, ופזורים בתוך אוכלוסיית ישראל בכל עיר, שכונה ורחוב. הם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל: יהודים, ערבים, חילונים, חרדים, גברים ונשים, כאשר חלקם פעילים בארגון במסגרת “השירות האזרחי”. כמו כן הוכר ‘איחוד הצלה’ בחוק שירות הביטחון כגוף אזרחי ביטחוני הרשאי להפעיל בני שירות אזרחי ביטחוני. עד כה שירתו במסגרת זו מאות צעירים מהציבור החרדי.

משנת 2011 החל איחוד הצלה להפעיל מוקד חירום מקביל למגן דוד אדום שמספרו 1221, העונה לקריאות חירום 24 שעות ביממה, המוקד מופעל על ידי חובשים ופרמדיקים מהארגון, המוקד מקבל את קריאת החירום, מזניק אליו את מתנדביו ובמקביל מעביר את הקריאה למוקד מגן דוד אדום לשם הזנקת אמבולנס לאירוע החירום.

מתנדב בארגון צריך להיות בעל רכב פרטי, או חבר ביחידת האופנועים או האופניים. החובשים מקבלים את קריאות החירום באמצעות מוקד חירום טלפוני של איחוד הצלה, הן קריאות שהגיעו למוקד עצמו והן קריאות שהתקבלו במוקד מגן דוד אדום. המתנדבים יוצאים להגיש סיוע הרפואי עד להגעת האמבולנס לאירוע.

הארגון מאבזר את מתנדביו באמצעי קשר וציוד רפואי. עמותת קרן ישראלייף היא העמותה העומדת מאחורי איחוד הצלה, והכספים לפעילות איחוד הצלה עוברים דרכה.

הארגון כיום כולל 75 סניפים ומרכזי ציוד, 219 עובדים, 5,000 מתנדבים, 1,000 אופנועי אמבולנס (אופנולנס), 120 אופניים, 215 צוותים, 26 אמבולנסים, 2 ניידות נט”ן, ועוד מגוון רכבים, רחפנים, סירות ואמצעי הגעה יצירתיים אל האדם הזקוק להצלת חיים. עם השנים התפתח הארגון, והיום, בנוסף למתנדבים החרדים, בארגון חברים מאות מתנדבים שאינם דתיים, ואף צוות של ערביי מזרח ירושלים.

הארגון מפעיל פרויקטים נוספים שאינם הענקת עזרה ראשונה:

“תן כבוד” – במיזם זה מתנדבים בעלי הכשרה רפואית ומבקרים קשישים בביתם, כדי למדוד להם מדדים חיוניים בסיסיים, והעברתם למוקד מעקב המפנה אותם במידת הצורך למרפאה או יוצר קשר עם הרופא האישי.

“יחידת חוסן” – בשנת 2016 הוקמה בארגון יחידת חוסן (ראשי התיבות “חירום וסיוע נפשי”) שמטרתה להגיש עזרה ראשונה נפשית באירועים בהם ישנם נפגעי חרדה או הלם, וכן במקרים המצריכים סיוע נפשי. ביחידה חברים עובדים סוציאלים ופסיכולוגים. בנוסף, קיים בארגון קורס הכשרה לטיפול נפשי ראשוני.

והמרתק מכולם- שילוב מתנדבים כמסייעים בחדרי מיון בבתי החולים בישראל, לסיוע והפחתת העומס בחדרי המיון. שוב מסייעים הארגונים הוולונטריים למדינה להעניק שירותים שהיא לא מסוגלת להעניק בצורה מיטבית.

חברי הוועדה הרפואית של האיחוד:

פרופ’ אבי ריבקינד מנהל אגף רפואה דחופה וטראומה- הדסה, פרופ’ פטריק סורקין מנהל יחי’ טיפול נמרץ – איכילוב, ד”ר אפרת ברון הרלב – סגנית מנהל המרכז הרפואי שניידר, ד”ר דרור לוין – מנהל המח’ ההמטואונקולוגית – דנה לילדים.

‘איחוד הצלה’ פועל בהכוונת ועד רבנים פעיל, המעורב בנעשה בארגון.

כל פעילותו הפיננסית של ‘איחוד הצלה’ הממומנת ברובה מתרומות מידידי הצלה בישראל ובעולם, מפוקחת על ידי משרד הנהלת חשבונות מהמובילים בארץ. כל הפעילות הכספית של הארגון מתבצעת בשקיפות מלאה, ובפיקוח וועדות ביקורת.

מחזור שנתי  100,834,452 ₪, תמיכות ממשלתיות 80,000 ₪, שירותים לממשלה 9,700 ₪.

סיוע בהבאת מידע ואימות נתונים: אבי סוויסה דובר איחוד הצלה.

לניאדו

העמותה הוותיקה ביותר בתחום הבריאות היא ללא ספק לניאדו, רעיון שהיה ונותר פורץ דרך ובלתי רגיל, כשאדמו”ר חסידי מקים מוסד רפואי, בשנים ההן שרק לשמאל החילוני היה מותר לבנות מדינה וכל היתר עובדים אצלם במקרה הטוב.

דובר לניאדו, עשהאל שחף, מספר קוריוז המשקף את רוח התקופה ההיא. “כשהבינו במשרד הבריאות שהרבי רציני ומגייס כספים ונחוש לקיים את מטרתו, המדינה רצתה להלאים את בית החולים. וכך אמרו לו נציגי משרד הבריאות: אנחנו נקים וננהל את בית החולים, אתה והחסידים שלך תשמשו כרבנים ומשגיחי כשרות בבית החולים. ענה להם הרבי, להיפך! אני אקים ואנהל ואתם תהיו משגיחי כשרות…”

המרכז הרפואי לניאדו נוסד בשנת 1976 על ידי האדמו”ר מקלויזנבורג – הרב יקותיאל יהודה הלברשטם ז”ל, אשר איבד אישה, אחד עשר  ילדים ובני משפחה רבים בשואה.

“אני זוכר שירו בי ביד”, סיפר האדמו”ר מקלויזנבורג,”פחדתי ללכת למרפאה שהחזיקו הנאצים על אף שגם שם היו רופאים. ידעתי שאם אכנס לשם לא אצא חי לעולם. כשירו בי ונפצעתי, מה עשיתי? למרות הפחד מהנאצים, ניגשתי לעץ, קטפתי עלה והידקתי אותו בחוזקה על הפצע כדי שיעצור את הדם. אח”כ קטפתי ענף וקשרתי אותו מסביב לפצע כדי שהעלה יחזיק מעמד. השם עזר, תוך 3 ימים הבראתי. אז קיבלתי על עצמי שאם ה’ ייתן לי חיים ואבריא, שהרי נראיתי אז כמו מוזלמן, ואצא מכאן מהרשעים הללו, אבנה בית חולים שיהיה מיוסד על כך שהרופאים והאחיות יאמינו שיש אלוקים בעולם, וידעו שכשניגשים לרפא חולה, עושים את המצווה הגדולה ביותר בתורה.”

לניאדו קרוי על שמם של שני אחים, אלפונס ויעקב אברהם לניאדו אשר באו מהעיר חלב שבסוריה. בשלב כלשהו בחייהם עברו האחים לגור בשוויץ ושם ניהלו את הבנק המשפחתי. בצוואותיהם הדגישו שעיזבונם יועבר אך ורק לפתיחת בית חולים בארץ ישראל אשר יישא את השם “לניאדו”. ואמנם, הסכומים הראשונים ליסודות בית החולים, ניתנו על ידי האחים, השאר – מתרומות שנאספו על ידי האדמו”ר.

בית החולים הינו תאגיד ציבורי ללא כוונות רווח אשר בראשו עומד וועד הנאמנים העולמי. הוא מושתת על דרישות ההלכה בכל פרט ופרט. עובדי לניאדו אינם שובתים לעולם ומטפלים בכל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת גזע ולאום.

המרכז הרפואי משרת כחצי מליון תושבי האזור, והוא בית הרפואה היחיד באזור השרון. הוא מכיל  400 מיטות אשפוז ועוד 66 מיטות אשפוז גריאטריות לסיעודיים. 54 מחלקות ומכונים, 85,000 פניות למיון בשנה, כ 50,000 פניות למרפאות חוץ בשנה, כ 142,000 ימי אשפוז בשנה, מעל 10,000 פעולות גסטרו בשנה,  כ10,000 בדיקות ממוגרפיה בשנה, כ1,000 צינתורים בשנה, כ-10,000 ניתוחים, כ-8,000 לידות בשנה.

ב-1976 פתח המרכז הרפואי את שעריו עם מחלקת יולדות. בזו אחר זו נפתחו עוד ועוד מחלקות: פנימית, עיניים, ילדים, כירורגית, אף אוזן גרון, טיפול נמרץ, גניקולוגיה, דיאליזה, המטולוגיה, גסטרו, אונקולוגיה, יחידת צנתור, אורטופדיה ועוד.

המרכז הרפואי נבנה בעיקר מתרומות של נדבנים שתרמו ותורמים ביד רחבה לבניין, לציוד, למכשירים ולתקציבים המרובים להם נזקקים מפעיליו לאחזקתו היומיומית. כדי להבטיח את הזרמת הכספים הקבועה, הוקמו אגודות ידידים ברחבי העולם ובראשן עומד “ועד הנאמנים הבינלאומי”.

כרגע מצוי בית החולים בתכנית הבראה על מנת לצאת מהגירעון החמור אליו נקלע. גובה הגירעון המצטבר של בית החולים עומד על 234 מיליון שקל נכון לסוף 2015, והגירעון השנתי המייצג עומד על כ-50 מיליון שקל. במסגרת ההסכם, המדינה תזרים 360 מיליון שקל ושירותי הרפואה הפרטית יבוטלו.

הסכם ההבראה נחתם לאחר שבית החולים הגיע לגירעון מצטבר של 260 מיליון שקל. ההסכם מחייב את לניאדו בגיוס תרומות בסך 75 מיליון שקל לפחות עד סוף 2020, והחלפת המנכ”ל הנוכחי. לבית החולים תמונה חשבת מלווה מטעם המדינה, שתיהנה מסמכויות רחבות ביותר.

לשאלתי אודות סיבת הגירעון, מסביר דובר ביה”ח עשהאל שחף: “הגורם לגירעון של כל בתי החולים הוא מדיניות התקצוב הלא ריאלית. המדינה קובעת עלות של יום אשפוז, בלי קשר לעלויות האמיתיות, ולפי זה מתקצבת. ממילא נוצרים גירעונות אצל כל בתי החולים. אלא מה, המדינה לא מתקצבת בצורה שוויונית. בבית חולים ממשלתי המדינה מחפה יותר בקלות על הגירעונות, ובבתי חולים של קופות החולים, הן לפחות משלמות במהירות רבה יותר את החזרי הקופה. ללניאדו אין לא קופת חולים גדולה מאחוריו ולא את המדינה, ולכן נקלענו לגירעון קשה.

גודל הגירעון תלוי גם במה מעניק בית החולים. לנו יש חדר מיון גדול כי אנחנו יחידים באזור, ושלוש מחלקות פנימיות שהן הפסדיות בהגדרה. לנו יש גם מחלקה קרדיולוגית השלישית בגודלה בארץ, טיפול נמרץ לב ענק. מחלקות אלו הן חובה בבית חולים אזורי ללא מתחרים, אבל הן הפסדיות מבחינה כלכלית. הלידות עם כל הרווח שהן מכניסות, לא מכסות על הגירעון שנוצר.”

נתונים:  444,665,344 ₪ מחזור שנתי, 1,338,347 ₪ שירותים לממשלה

סיוע בהבאת מידע ואימות נתונים: עשהאל שחף דובר המרכז הרפואי לניאדו

עזר מציון

בשנת 1979 ייסד חנניה צ’ולק את עמותת “עזר מציון”. שמונה מנות המזון שבישלה רעייתו לאה ע”ה במטבחם, עבור משפחות חולים מאושפזים, הפכו לכ- 55,000 ארוחות חמות הנשלחות מדי חודש מן המרכז לשירותי מזון לבתי החולים השונים; הטנדר שהוסב לאמבולנס להסעת חולים לטיפולים רפואיים, הפך לצי המונה כ 20 אמבולנסים המסיעים חולים ומוגבלי ניידות ליעדם בכל רחבי הארץ, ושמונה השכנות שגוייסו להחלפת הורים ששהו בבתי החולים לצד מיטות ילדיהם, הפכו ללמעלה מ  30,000 מתנדבים מסורים העוסקים בפעילות התנדבותית מגוונת ורחבת היקף.

“עזר מציון” זוכת פרס ישראל לשנת תשס”ח, הינה העמותה הגדולה בישראל בתחום התמיכה הרפואית.
שירותי העמותה ניתנים באמצעות כ  14 מחלקות, 30,000 מתנדבים ב 58 מוקדי פעילות הפרושים על פני 31 ערים, בכל רחבי המדינה. מעל 900 אלף איש מכל הרקעים, המגזרים והגילאים, מסתייעים בשירותי העמותה מדי שנה.   

מבחינת המגזר החרדי, העמותה מעמיקה את הידע של הציבור בנושאי בריאות ויוצרת שינויים חברתיים ביחס למשפחות מתמודדות עם אדם חולה וביחס של המשפחה אל החולה, שבעבר היו מסתירים ומתביישים בו. גם בקהילות אחרות, עזר מציון פועלת לייצוג מגוון עדתי במאגר מח העצם כדי שלכל חולה מכל עדה תהיה תרומה מתאימה מבחינה גנטית.

התמיכה הממשלתית למאגר מח העצם היא על עבודת איסוף התרומות. תקציב התמיכות של ישראל למאגר מח עצם הינו 4 מליון ₪, עזר מציון מקבלת 50 או 60 אחוז מתקציב התמיכות לתחום זה בכל שנה. לעמותה יש 60 אלף תורמים  בשנה בקביעות מלבד המבצעים העדתיים הנקודתיים. זו העמותה היחידה שיש לה סניף בצה”ל, שם מקבלים את מאגר מח העצם הכי טוב שיש, כי אל הבקו”ם מגיעים אנשים צעירים ובריאים מכל העדות בישראל.

יש קבוצות קטנות שיש חסר בתרומות שלהם למאגר מח עצם. כמו בוכרים, גרוזינים, כורדים, תימנים. בעניין הזה העמותה מקבלת הנחיות ממשרד הבריאות באיזו אוכלוסייה להשקיע כעת על פי הצרכים. נתוני מאגר מח העצם נמצאים במאגר אינטרנטי עולמי שבו מאתרים תורם תואם גנטית לנזקק, וכך יהודים מכל העולם מקבלים מאיתנו תרומת מח עצם מותאמת. זה מאוד מחבר בין חלקי העם היהודי.

העמותה נותנת שירותי סיעוד כמו חברות אחרות במשק, אולם הערך המוסף הוא המעטפת שמקבל הלקוח ממערך המתנדבים. כל אדם מקבל הרבה מעבר למה שנותן לו החוק. זה מעין מיקור חוץ של שירות ממשלתי שהמדינה אמורה לתת, ועזר מציון עושים זאת טוב יותר כיוון שמדובר ביוזמה וולונטרית.

כמו בסיפור של קופת העיר, גם כאן נראה לי תמוה, למה אתם צריכים לעשות את העבודה של הממשלה? אולי נוח לממשלה שמישהו אחר עובד במקומה?

אנחנו רואים בממשלה שותפה שלנו. לא נדבר בשם הממשלה. אותנו מעניין שבסופו של דבר הציבור מקבל שירות טוב.

זה מעביר אותנו לשאלה הגדולה של הפרטה, אולי נפריט הכל? וזה כמובן לא יהיה.

ביום שיפריטו את שירותי העבודה הסוציאלית, אתה אומר שתהיה תוצאה טובה יותר לציבור? לפי מה שאתם מספרים זה נשמע שעדיף להפריט.

זה לא קשור לעזר מציון, זו שאלה גדול היותר. לנו טוב עם השיתוף פעולה הזה. השאלה האם המדינה פוטרת את עצמה מזה, לא שייכת לנו.

ישנם שירותים שאנחנו המצאנו והמדינה החליטה לממן לאחר שראתה את העשייה שלנו. למשל זיהינו צורך של נופש למתמודדי הנפש ובני משפחותיהם, בעקבות מכתב שכתבה אישה מתמודדת נפש לרב חנניה צ’ולק, בטענת למה יגרע חלקם מחולי הסרטן. עזר מציון יזמה נופש לגמרי מכספי העמותה, בלי שום תקציב ממשלתי, ובשנים שלאחר מכן משרד הבריאות ראה כי טוב והחליט לממן את זה, כלומר יצרנו שירות חדש שהמדינה נותנת לאזרח. בלי חקיקה מלמעלה.

ועוד דוגמא: הורים לילד נכה שרוצים לצאת לנופש, לא יכולים בגלל שהילד צריך טיפול 24/7. יזמנו נופשון שבו הפרויקט מאתר משפחה מארחת לאותו ילד, והמשפחה יכולה לצאת לנופש בנחת. משרד הבריאות הכיר בצורך הזה ויצא במכרז, שאנחנו כמובן זכינו בו, וכיום זה שירות שניתן לכל אזרח.

או שהתחלנו להגיע לחדרי לידה, כשנולד תינוק לא בריא לא עלינו, מסייעים למשפחה להתמודד עם הטראומה הראשונית שבה החיים שלהם התהפכו.

נתונים:  26,590 מתנדבים, 5,195  עובדים, מחזור שנתי:  446,626,665 ₪, תמיכות ממשלתיות:  3,978,426 ₪, שירותים לממשלה: 17,715,477 ₪, קרנות ביטוח לאומי: 391,726 ₪.

איך מגייסים 444 מליון שקלים?

כי מרבית התורמים שלנו עממיים, הייחודיות שלנו בכך שאנחנו לא מתבססים רק על התורמים הגדולים. עשרות אלפי אנשים שנותנים הוראות קבע מדי חודש. אנשים רגילים ולא עשירים תורמים כי הם רוצים להיות שותפים למפעל חסד הזה, וגם כי יש להם הכרת הטוב. השם הטוב זה הנכס הכי יקר של עזר מציון.

למה משמש התקציב שאתם מקבלים מקרנות ביטוח לאומי?

קרנות הביטוח לאומי עוזרות להקים פרויקטים, לא למימון שוטף. כמו הקמת מטבח שיקומי שמייצר אלפי מנות ביום למשפחות שונות. מי שמייצר את האוכל הזה הם אנשים בשיקום.

או למשל הקמת מפעל שיקומי מוגן, לגברים משתקמי נפש שאספנו מהרחובות, אלו שישנים על הספסל בבית הכנסת.

עזר מציון החליטה שהיא מחלקת 50 אלף מנות בחודש, אנחנו הלקוח של המטבח השיקומי וכך המפעל מממן את עצמו, רק בהקמה היינו צריכים את עזרת הממשלה.

מה הצפי שלכם, מה הפרויקטים הבאים?

כל מחלקה בעזר מציון רוצה לגדול, אם זה פיתוח דברים חדשים או הגדלת תקציב. הכל מסודר ומאורגן וההנהלה מחליטה במה גדלים ובמה לא. יש 4 חברי הנהלה ובראשם הרב צ’ולק.

מה עם משכורות עתק לבכירים?

עזר מציון הקפידה תמיד לעמוד בניהול תקין והרבה מתחת לדרישות, כלומר סכומים הרבה פחות גדולים ממה שמותר להוציא על שכר בכירים.

נתונים: 1,820 עובדים, 250 מתנדבים, מחזור שנתי   444,665,344 ₪, שירותים לממשלה 1,338,347 ₪ קרנות ביטוח לאומי 391,726 ₪.

סיוע באימות והבאת נתונים: דוברת עזר מציון לאה ויט, ושרגא יעקובסון האחראי על קשרים עם משרדי ממשלה בעמותת עזר מציון. ראיינה: נעמה עידן

יד שרה

או, איך הופך גמ”ח שכונתי בשכונה חרדית, לארגון מייעץ למועצה החברתית -כלכלית של האו”ם.

יד שרה היא מעמותות ההתנדבות הגדולות בישראל. היא מעניקה מגוון שירותים לאנשים עם לקויות ומחלות במטרה לצמצם את השפעת לקויותיהם ומחלותיהם על תפקודם ועצמאותם. יד שרה פועלת כדי לאפשר לכל אדם להמשיך באורח החיים שהוא בחר בו, בביתו עם משפחתו וקהילתו ולא להיאלץ לעבור למוסד סיעודי, כי היא משוכנעת שהשארתו של החולה והאדם בעל הלקות בסביבתו הטבעית חשובה לשיפור התפקוד ולהחלמה פיזית ונפשית של החולה עצמו, וחשובה גם מבחינה תרבותית וכלכלית לחברה ולמדינה.

העמותה החלה את דרכה בתחילת שנות השבעים, כאשר מיכל ואורי לופוליאנסקי קנו מספר משאפים, במטרה להשאילם לחולים בשכונתם עזרת תורה בירושלים. בעקבות יוזמתם החלו תושבי השכונה להביא להם מכשירים, עזרים רפואיים ופריטי ציוד טכנולוגיה מסייעת שונים, שלהם לא נזקקו עוד. תוך זמן קצר התמלאה דירתם הקטנה בהליכונים, קביים, כיסאות גלגלים ואביזרים רבים נוספים.

בבעלות הגמ”ח הביתי היה ציוד רפואי שענה על צורכיהם של תושבי השכונה והשכונות שבסמוך לה. לופוליאנסקי ראה שהצורך בהשאלת ציוד רפואי היה גדול יותר, והחליט להרחיב את מרכז ההשאלה. אביו של לופוליאנסקי, יעקב לופוליאנסקי, שמכר את חנות הנעליים שהייתה לו ויצא לגמלאות, תרם את הכסף שקיבל עבור החנות להרחבת הגמ”ח, וכך התאפשר להרחיב את מאגר הציוד.

בשנת 1976 נוסד המרכז החדש כמלכ”ר, ונקרא בשם “יד שרה”, לזכרה של שרה לופוליאנסקי, סבתו של לופוליאנסקי שנספתה בשואה. תוך זמן קצר נמצאו מספיק מתנדבים לתפעולו השוטף של המרכז, ועל הציוד המושכר התבקשו הנזקקים להשאיר פיקדון.

בשנת 1977 נפתח בחיפה הסניף הראשון של יד שרה מחוץ לירושלים. ב-1983 תרמה רכבת ישראל ליד שרה קרון רכבת שקיבלה, ולא התאים לרוחב המסילה בארץ. הקרון עמד זמן רב במרכז ירושלים והפך למעין סמל של הארגון.

בהמשך התרחבו שירותי העמותה  מעבר להשאלת ציוד רפואי, וכיום הם כוללים מכירת ציוד רפואי ושיקומי למי שרוצה דווקא לקנות ולא להשאיל, בתי מלאכה לתיקון ציוד רפואי, אספקת משדרי מצוקה לשעת חירום, שירותי מידע, מרכזי תצוגה ייעוץ והכשרה למתקשים בתפקוד יומיומי, דעת – מרכז מידע רפואי, ייעוץ משפטי לאוכלוסייה הזקנה, תעסוקה יוצרת למרותקי בית, מרכזי שיקום יומיים לאוכלוסייה הזקנה, מרפאת שיניים ניידת לאוכלוסייה הזקנה, נכוניות – שירות הסעה למתקשים בתנועה, משחקיה לילדים עם צרכים מיוחדים, מרכז פרנקל לרפואה דחופה  הממוקם במבנה העמותה הראשי בירושלים.

בשנת 2005 הוכרה יד שרה כארגון מייעץ למועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות, המעמד הגבוה ביותר אליו יכול להגיע ארגון לא ממשלתי ברמה העולמית. זו הייתה הפעם הראשונה בה גוף ישראלי או יהודי כל שהוא מקבל מעמד שכזה.

בשנה הקודמת נעזרו מיליון ישראלים במגוון שירותי יד שרה ב 110 מרכזי השירות של יד שרה הפרוסים בכל רחבי הארץ.

ארגון זה שוב מעלה את השאלה כיצד פוטרת המדינה את עצמה משירות זה שאמור להינתן על ידה. בתגובה מסביר דובר יד שרה בני כהן, “כארגון החבר במועצה החברתית-כלכלית של האו”ם, וכמי שמסייע לעשרות מדינות בכל רחבי העולם להעתיק את מודל העזרה, מכיר הארגון היטב את שני צידי המתרס. מחד, המדינה אכן חייבת להושיט את היד לאזרחיה ולא להסתמך על ארגונים. מאידך, המדינה – כל מדינה – לא יכולה להעניק את השירות הקהילתי כדוגמת מעטפת הסיוע אותה מעניקים מתנדבי יד שרה למשתקמים. הפתרון לכך הוא שיתוף פעולה הדוק, כפי שמונהג כבר כעת באשפוז הבית – כאשר יד שרה ומשרד הבריאות משלבים ידיים כדי למגר את מצוקת האשפוז בישראל. יד שרה תשמח להרחיב את שיתוף הפעולה כדי שכל ישראלי יוכל לקבל את הפתרון הטוב ביותר לכל צורך.”

נתונים:

316 עובדים, 6,000 מתנדבים, מחזור שנתי  122,500,000 ₪, תמיכות – 576,000 ₪ ( 0.47% מהתקציב השנתי ), קרנות ביטוח לאומי 559,800 ₪ , שירותים לממשלה 760 ₪,

סיוע בהבאת נתונים: בני כהן דובר יד שרה

חברה קדישא גחש"א (גמילות חסד של אמת) ע"י הרבנות הראשית והמועצה דתית ת"א

ואחרי כל הצדקה לעניים והסיוע הרפואי, מגיע כל אדם לבית החיים, בעת מועד לכל חי. העמותה הגדולה בתחום היא חברה קדישה של תל אביב.

חברה קדישא תל אביב היא עמותת הקבורה הגדולה בישראל ומשרתת את כל תושבי גוש דן, בשישה בתי עלמין: טרומפלדור, נחלת יצחק, ירקון, קריית שאול, הדרום (חולון בת ים), בית העלמין העתיק ביפו. כיום ישנם בכל בתי העלמין הללו יחד, כחצי מיליון קברים, בשטחי ענק הדורשים תחזוקה ניקיון ושמירה.

המהפך שעוברת חברה קדישא תל אביב יפו בשנים האחרונות נועד להציב אותה בסטנדרט גבוה ביותר, בתחום שירותי הקבורה בישראל. החברה קדישא, מבקשת להקל, עד כמה שניתן, על המשפחות שאיבדו את יקיריהן ולהביאם לקבורה על פי ההלכה היהודית ומנהגי ישראל, תוך הקפדה על מתן שירות איכותי בנסיבות קשות אלה. הנהלת החברה קדישא מיחשבה את שירותי הקבורה והקימה מוקדי רישום הלוויות בשלושת בתי החולים הגדולים בגוש דן. הוקם מוקד שירות מאויש 24 שעות ביממה והורחבו שעות הפעילות למשמרת שניה. שופצו אולמות ההספדים ובתי העלמין, הוקמו סבכות והותקנו ספסלי ישיבה ומתקני שתיה.

החברה קדישא מעניקה למשפחות, ללא תשלום, ספר הלכות ומנהגים לדיני האבלות וכל העניינים הכרוכים בכך.

לחברה שני מקורות הכנסה עיקריים: כ–50 מיליון שקלים בשנה מביטוח לאומי למימון קבורה ותחזוקת בתי עלמין. ביטוח לאומי מממן לכל נפטר את הוצאות יום הקבורה כגון שינוע, אחסון בקרור, הוצאות חפירת הקבר והבאת צוות מחברה קדישא, אבל לא את חלקת הקבר. מכירת הקברים היא מקור ההכנסה השני של חברה קדישא, 40 מליון שקלים, שבהם חברה קדישא לא יכולה להשתמש לשום צורך מלבד פיתוח חלקות עתידיות, שכיום הן בעיקר מבנים לקבורה בקומות. לכך מתווספות תרומות בסך כמה אלפי שקלים מדי שנה, זהו חלק זניח בתקציב הארגון. המשרד לשירותי דת וביטוח לאומי מפקחים על הפעילות הכספית של חברה קדישא.

המשרד לשירותי דת קובע כי חברה קדישא רשאית לחלק כסף לצדקה מכספי תרומות או ממקורות עצמיים אחרים כמו השכרת נכסים בבעלותה. כמו כן הותר לה להעביר לצדקה עד 5% מדמי הקבורה שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי. לפיכך, חברה קדישא מקיימת חלוקת קמחא דפסחא בכל שנה למשפחות נזקקות.

מנכ”ל העמותה כיום הוא הרב אברהם מנלה, רב העמותה הוא הרב יעקב רוז’ה. בעמותה ישנם 107 עובדים ועוד כמאה עובדי קבלן בתפקידי קבורה שמירה וניקיון.

נתונים: 102,898,000 ₪ תקציב שנתי

סיוע בהבאת מידע ואימות נתונים: רבקה טסה בן טובים

תוכלו גם להקשיב ל:

 ניתן ליצור קשר באמצעות: