כדי להרויח כסף צריך לעזוב את התורה?
21/05/2023
אין תגובות
מעשה בבחור חסידי שהיה תלמיד חכם גדול הלומד בכולל, כי מה פתאום שתלמיד חכם כמוהו יתפרנס ממשהו שאינו משרה תורנית. ואם אין משרה תורנית, אז
תחקיר שפרסמתי בירחון “אשת” לנשים חרדיות
דמיינו שכספי הביטוח הלאומי המגיעים לכם, נשלחים ככסף מזומן במעטפה לתיבת הדואר. מגיע הדוור שצריך להעביר לכם את הכסף, פותח את המעטפה ולוקח שליש מהסכום לעצמו, בתואנה שהיא כביכול מבוססת הלכתית, לפיה כספי המדינה הם הפקר, ולא של אדם מסוים, ולפיכך מותר לקחתם ואין זה גזל. לעיתים הוא לוקח לכיסו, ולעיתים הוא מעניק את הכסף לעניים או תורם לישיבה.
זה המצב הקיים כיום מצד עמותות החינוך המוכר שאינו רשמי, כלפי גננות חרדיות צדיקות ומסורות, העובדות ללא לאות לחינוך ילדי ישראל, אך השכר שהן מקבלות נחתך בחצי או שליש והולך למקומות אחרים. הדוור שנוהג כנבל ברשות התורה הם מנהלי עמותות המוכר שאינו רשמי, כספי המדינה הם התקציבים שמשרד החינוך מעניק עם הנחיות ברורות על גובה השכר שגננת צריכה לקבל לפי קריטריונים מפורטים, והאדם שמגיע לו ביטוח לאומי הן הגננות הנעשקות.
המזל הוא, שאם הולכים לפי אותו היגיון מעוות, אף העמותה עצמה אינה אדם מסוים אלא יישות משפטית שאינה מוכרת בהלכה, ולפיכך מותר גם לקחת את כספי העמותה. ולכן, דיווח של גננת לרשויות על שכר שאינו תואם משרה, גם אם משרד החינוך יקנוס את העמותה ויסגור אותה בעקבות התלונה, אינו דין “מוסר”, כי העמותה אינה אדם מישראל שאסור לגרום לו נזק כספי.
בפסקאות לעיל לקחתי אתכן לטיול במחוזות ההיגיון המעוות בו מטהרים את שרץ העושק בק”נ טעמים, מאינטרס פסול של מנהלי מוסדות העושים בכספי ציבור כבשלהם. הבה נחזור להיגיון הפשוט והטבעי, לפיו אם משרד החינוך העניק כסף על מנת שיינתן לגננות לפי פרמטרים שהם קבעו, אין רשות לדוור לקחת את הכסף לעצמו או לכל מטרה טובה אחרת, תהיה זו מימון הכיתות הגבוהות בתלמוד תורה או מימון בית תמחוי לנזקקים. אין היתר לגנוב כסף של אחד על מנת לתת צדקה לשני או ללימוד תורה.
לפני שנכנס לסיפורי העוולות עצמם, אני רוצה להידרש להגדרה ההלכתית של מוסד חינוך. לצערי, בציבור שלנו רבים סבורים שמוסד חינוך הוא סוג של עסק פרטי השייך למנהל שהקים אותו, ולפיכך כספי המוסד הם שלו והוא יכול בהחלט לעשות מה שנראה לו עם הכסף, לשלם איזה סכום שמתחשק לו לעובדים, ולקחת לעצמו שכר ככל שיעלה בדעתו. כמה ממוסדות החינוך אף הגדילו לעשות וברוב חוצפתם הפכו מעמותה לחברה בע”מ, כלומר מוסד למטרת רווח כספי, שמנהליו יכולים להתנהל בחוסר שקיפות ולקחת משכורות ודיבידנדים מכספי ציבור (תשלומי ההורים או תקציבי המדינה) ככל שיעלה בדעתם.
האם זו דעת ההלכה? לא ממש. אפילו ביחס למוסד חינוך פרטי לחלוטין הממומן מכספי ההורים ולא המדינה, הגרש”ז אויערבאך כותב שזה מוסד ציבור ולא עסק פרטי. תשובתו עסקה בשביתת מחנכים במוסד בארה”ב. הוא פירט את עניין השכר כך: מעסיק בעסק רגיל יכול לשלם כמה שנראה לו, ולא חייב להתאים את השכר למדד יוקר המחיה, למרות שראוי לעשות כן לפנים משורת הדין. אבל מוסד ציבור חייב לפעול בהתאם לאינטרס הציבורי, וכיוון שהאינטרס של הציבור הוא מורים מרוצים שמקבלים שכר מכובד ועובדים במסירות גדולה יותר, לכן הוא חייב על פי דין להתאים את השכר למדד יוקר המחיה. בנוסף, מצד כבוד התורה ראוי שלא תהא כוהנת כפונדקית ומורה ללימודי קודש יקבל בדיוק כמו מורה כללי, ולכן יש היתר לשביתה למען העלאת השכר (שו”ת מנחת שלמה חלק א’ סימן פז).
כמו כן, יש בסיס תורני להתאגדות עובדים למען שכר ראוי יותר: “ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים” (בבא בתרא דף ח’ עמוד ב’, ושם דף ט’ עמוד א’). דהיינו, בני העיר רשאים לתקן תקנות ממוניות ולאכוף על כך באמצעות קנס, ואף בעלי אומנות רשאים לתקן ביניהם כך, בהסכמת אדם חשוב.
מעשה בבחור חסידי שהיה תלמיד חכם גדול הלומד בכולל, כי מה פתאום שתלמיד חכם כמוהו יתפרנס ממשהו שאינו משרה תורנית. ואם אין משרה תורנית, אז
לנסוע באוטובוס מעורב להופעה נפרדת מאמר שנכתב מטעם יוזמת “בית הזיקוק” זכויות הפרט החרדי בישראל בין עסקני הציבור החרדי הפוגעים פגיעה אנושה בזכויות הפרט של
מלחמת שמחת תורה תשפ”ד כתבה שפורסמה במגזין “נשים” של מקור ראשון משהו מתחיל לזוז “כשאני הייתי נער בן 19, לא היתה לי בחירה אם להתגייס
תפיסת המשפחה במגזר החרדי היא שמרנית מאוד במובן הזה שאינה מאפשרת גמישות. במקרה של הורים גרושים, שמראש נחשב מצב לא רצוי, מעדיפים את המבנה המוכר
המגזר שלנו מוסלל לעבודה בתחום החינוך, כך שאני מוקפת במורות וגננות. ההסללה לכיוון זה נובעת במידה רבה מתנאי העבודה של המורים המאפשרים הורות נינוחה יותר
במגזר שלנו אין הרבה חשיבה ומודעות לנושאים של מאקרו כלכלה. לצערי גם בציבור הרחב ובתקשורת הכללית אין שיח מדויק ומקצועי בנושא, ורוב האנשים מסתכלים בצורה
אמנם חשוב לציין לימוד זכות חלקי על מנהלי המוסדות, שהתקצוב לחינוך המוכש”ר הוא לא לפי מעמדה של הגננת הספציפית שהם מעסיקים אלא לפי ממוצע של גננת עם וותק של 15 שנה ותעודת מוסמך בכיר. ולכן, גם אחרי תשלומי הורים גבוהים יחסית, הם לא יכולים לשלם את מלוא התעריף של משרד החינוך אם הגננת וותיקה יותר או בעלת תואר ודרגה גבוהים יותר מהממוצע המתוקצב. אבל הקיצוץ הוא הרבה מעבר לזה, וגם את שכר הגננת הממוצע לא תמיד משלמים במלואו. ולכן, גם אם הסיפור מתחיל בעוול שהמדינה יוצרת בכך שהיא מתקצבת בחסר ודורשת תשלום שכר מלא לפי צו הרחבה ענפי, זה לא מצדיק להמשיך את העוול הלאה ולקצץ בשכר הגננת עוד יותר ממה שכבר קוצץ.
בעמותה הנדרשת לשקיפות וניהול תקין ושכר לפי קריטריונים של משרד החינוך, נדרשת רמאות כדי להגיע לתשלום שכר כה זעום שרחוק מאוד ממה שהחוק וצו ההרחבה הענפי קובעים לגבי שכר גננות. הקומבינה המקובלת היא שרואה החשבון של העמותה רושם שעות מעטות בלבד, וכך התוכנה מחשבת שכר נמוך בהתאם להיקף המשרה המזויף שהוקלד למערכת. שעות פחותות בתלוש משמעותן הפסד זכאות לכניסה למעון תמ”ת, ואיבוד זכות לסיוע ממשרד השיכון, בגלל העדר כושר השתכרות.
יש עמותות שעושות קומבינה אחרת, נותנים את השכר המלא המגיע אבל הגננות נדרשות להחזיר חלק מהכספים לעמותה, או להשתמש בכסף לצרכי הגן. צורה זו פוגעת עוד יותר בעובדת, כיוון שכאשר תלוש השכר גבוה היא לא מקבלת הנחות מתאימות בארנונה ומס הכנסה שלילי, לו היא כה זקוקה.
מסגרת: זה מה שקיבלה אותה גננת בחודשים שונים, תמורת אותה משרה. בכל החודשים הללו עבדה במציאות משרה מלאה, וקיבלה את אותו סכום עלוב שננקב מראש אצל מנהל העמותה ללא קשר להיקף משרתה, אך התלוש שונה בכל פעם בהתאם לתקנות כדי לעמוד בביקורת משרד החינוך. לדברי מנהלי העמותות, שקרים אלו מתאפשרים רק באמצעות הרו”ח של העמותה: “אני לא מבין בשורות הקטנות של התלוש, אני אומר לה את הסכום והיא כבר מסדרת את כל הסעיפים האלה” (מצורפות 3 תמונות)
לצורך הכנת הכתבה שוחחתי עם כמה אברכים שפועלים במרץ רב לקידום התאגדות גננות חרדיות להשגת זכויותיהן החוקיות ולהפסקת העוולות, “מטה המאבק בעושק הגננות”. הם קיבלו תמיכה רבנית מגדולי הדיינים (מסגרת), אך גם נתקלות בקשיים רבים ומקלות בגלגלים מצד עסקנים ומנהלי מוסדות. “הענין עם איסור ההליכה לערכאות”, אומר לי אחד הפעילים, “הוא יותר מאשר פחד קהילתי. העמותות מכניסות לחוזה העסקה התניית בוררות, שתופסת באופן חוקי, וכך יש בעצם ‘דלת אחורית’ בחוזה, שדרכו העמותות יכולות לנשל את העובדות בחסות החוק. זה נורא! משרד החינוך צריך לאסור התניית בוררות בחוזה, שלפחות נוכל להילחם על המגיע לנו. ההישג הגדול של הפעילות שלנו הוא היתר הפניה לערכאות ולהסתדרות שפרסמנו בשם גדולי הדיינים, אמנם כל גננת צריכה לפנות לבית הדין כדי לקבל היתר לזה, אבל עדיין הרבנים הסכימו לפרסם כדי שכולן תדענה שמותר להן על פי תורה לעמוד על זכויותיהן.”
אברך אחר ממטה המאבק טוען לפתרון אחר, קל יותר, שעל המדינה לעשות בינתיים, עד להסדרה מלאה של זכויות הגננות: “משרד החינוך יכול לחייב את המוסדות להכניס סעיף בחוזה ההעסקה של הגננת, שכל הסיכומים ביניהם יהיו כפי מנהג המדינה, כולל התפתחויות שיבואו. זה מה שינטרל את סעיף הבוררות שהעמותות מכניסות לחוזה, ויסדיר את הזכויות גם אם דנים בבית דין רבני ללא צורך בערכאות והסתדרות, כי כך הדיינים יפסקו את שכרה של הגננת לפי תקנות משרד החינוך. אם יבינו שם במשרד שהכנסת סעיף בוררות פרטית שולל מהגננת את כל זכויותיה החוקיות, יחייבו סעיף כנגד שינטרל את הפתח הזה”.
תחומי פעילות מטה המאבק מגוונים, והוא פועל בין היתר באמצעות פגישות עם פקידים רלוונטיים, חברי כנסת , פניות ישירות לבעלי המוסדות , עזרה וסיוע לפניות פרטניות, עזרה בהתאגדות, הצפת הנושא בתקשורת, בקהילות, ומול מעצבי דעת קהל ורבני הקהילות.
מאז הקמתו טיפל מטה המאבק במאות פניות, הפניות אלינו מגעים בדרך כלל בהשארת הודעה בקו מיוחד שהוקם לצורך עדכונים והשארת הודעות. כמובן שיש גם פניות בפקס או בדואר אלקטרוני. לשם המחשה, בעקבות פרסום אחד בתקופה האחרונה קיבלנו כחמש מאות פניות.
כל אלו לא הגיעו עקב פרסום מסיבי, ההיפך. אפשרות הפרסום החינמית שמצאנו ברוב יצירתיות, הינה מכתב למערכת באחד היומונים החרדיים, מה שלדעתנו מראה על חומרת התופעה ועל היקפה. הבעיה היא לא של מקום אחד או של כמה, לצערנו מדובר בעושק מתמשך שהינו הנורמה המקובלת בענף. גם גננות שמבקשות יפה את זכויותהן נתקלות בזלזול על עצם הרעיון של החובה של המעסיק לשלם כחוק. ציטוט לדוגמא “אני רואה שמשעמם לך בעבודה”. חמור מכך, פניות רבות מספרות על תחושת הפחד מהמעסיק עקב פיטורין של חברותיהן ללא כל סיבה או על דברים פעוטים, כמו גננת שפוטרה עקב בקשה של העלאה בשכר, או מעסיק שביקש מהסייעת לנקות את כל הבניין ואת המדרכה בכניסה לבניין (מה שלא כלול בהגדרת תפקידה), ופוטרה עקב הסירוב. כמו כן עובדות שפנו למעסיק על מנת שישפר את להם קצת את התנאים, הוסבר להם שיש מאחוריהן “קרון של גננות” שיסכמו לעבוד בתנאים פחותים מאלה.
ועוד דוגמא לגזל: בעקבות הסכם מסגרת חדש עם ההסתדרות העבירה המדינה לעמותות סכום של אלף שקלים לגננות ולסייעות. מעסקים רבים לא העבירו לעובדות את הסכום אלא גרפו אותו לכיסם. חלקם העבירו את זה לעובדות רק אחרי התערבות של מטה המאבק.
הפעיל ממשיך בתיאור הבעיה: “למרות שהתקנות מחייבות את מנהלי העמותות לשלם שכר זהה למשולם במשרד החינוך, העובדות אינן יודעות מה זה אומר בפועל ובכמה כסף מדובר. לדוגמא פנתה אלינו גננת בכירה עם שש שנות וותק, אמא לשני ילדים במעונות ושאלה אם 4000 ₪ שהיא מקבלת זה תקין (…) גם אם היא יודעת שמגיע לה יותר, היא לא תדע כמה בדיוק לבקש, ואם שווה לה להילחם על זה, מצב זה מחליש עוד יותר את רצון העובדות לדרוש את המגיע להן.
רק תביני, גננת מתוקצבת ב-128,000 ש”ח לשנה, כולל עלויות העסקה. כלומר, כשמחלקים את הסכום לשנים עשר חודשים, זה כ-10,666 ש”ח לחודש, כשמפחיתים את הגננת המשלימה, זה יוצא כ-8,400 ש”ח לחודש,
שזה כ-7,000 ש”ח נטו. תוספת ההשלמה לוותק של 15 שנה כפי הפרופיל הממוצע הינה כ-500 ש”ח, סה”כ: 7,500 ₪. זה הסכום שמתוקצבת עמותה עבור כל גננת. זה אמנם לא כמו התעריף של משרד החינוך, כי ייתכן שהגננת עם תואר או וותיקה יותר מ15 שנה, אבל עדיין, זה הסכום שהם יכולים לשלם לה גם אחרי התירוץ של תקצוב בחסר.”
יצוין לשבח ח”כ משה גפני, שתומך במאבק, ודאג להכניס להסכם הקואליציוני את הסעיף שיאפשר פתיחת גנים ע”י החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני שבהם יתוקצב שכר הגננות באופן מלא לפי וותק ודרגה. כמו כן הוא קידם את תקצוב הפרופיל הממוצע מ12 שנות וותק לשכר של 15 שנות וותק. לצערינו, חבר הכנסת פורוש אמר בראיון לרדיו קול חי שהוא רק דואג למנהלי המוסדות שיקבלו תקציבים, ומה נעשה עם הכסף אחר כך לא עניינו.
כמה מהגנים שהגיעו למצב של גירעונות, מסרו את השליטה לרשת מעיין החינוך התורני, למרות שהם מזרם חסידי או אחר ולא קשורים לש”ס, מכיוון שרצו את המימון המלא של הרשת. בדרך הזו אמנם נשמרות זכויותיהם של הגננות והן מקבלות תקצוב ישיר מהמדינה בלי יד נוספת באמצע, ואין אפשרות לעשוק אותן. החיסרון בשיטה זו הוא איבוד השליטה על הגן ועל הדרך החינוכית, וכמובן אבדן מקור פרנסה למנהל העמותה.
על הקהילה להחליט מה רוצים, שליטה מלאה במוסדות וגננות עשוקות בשכר רעב, או גן שהוא קצת יותר כלל חרדי (כמו שכולם היו פעם לפני שהפכנו מחנות מחנות), אבל עם שכר מלא לגננת ומימון מלא לגן. כמו כן, בחלק מהמקומות קיימת אופציה לעבור לממ”ח בשיתוף עירייה, אפשר לשקול גם אופציה כזו.
לצערנו, נראה שיש מרוויחים מהעמותות באמצעות נגיסה בשכר הגננות, ולכן הם לא יסגרו ולא יעבירו את הגן לרשתות.
רק תביני, גננת מתוקצבת ב-128,000 ש”ח לשנה, כולל עלויות העסקה. כלומר, כשמחלקים את הסכום לשנים עשר חודשים, זה כ-10,666 ש”ח לחודש, כשמפחיתים את הגננת המשלימה, זה יוצא כ-8,400 ש”ח לחודש,
שזה כ-7,000 ש”ח נטו. תוספת ההשלמה לוותק של 15 שנה כפי הפרופיל הממוצע הינה כ-500 ש”ח, סה”כ: 7,500 ₪. זה הסכום שמתוקצבת עמותה עבור כל גננת. זה אמנם לא כמו התעריף של משרד החינוך, כי ייתכן שהגננת עם תואר או וותיקה יותר מ15 שנה, אבל עדיין, זה הסכום שהם יכולים לשלם לה גם אחרי התירוץ של תקצוב בחסר.”
יצוין לשבח ח”כ משה גפני, שתומך במאבק, ודאג להכניס להסכם הקואליציוני את הסעיף שיאפשר פתיחת גנים ע”י החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני שבהם יתוקצב שכר הגננות באופן מלא לפי וותק ודרגה. כמו כן הוא קידם את תקצוב הפרופיל הממוצע מ12 שנות וותק לשכר של 15 שנות וותק. לצערינו, חבר הכנסת פורוש אמר בראיון לרדיו קול חי שהוא רק דואג למנהלי המוסדות שיקבלו תקציבים, ומה נעשה עם הכסף אחר כך לא עניינו.
הגננות הצעירות הן מפרנסות עיקריות ורובן לא יכולות לעשות תואר או הסבת מקצוע, ואת כל זה מנהלי העמותות יודעים יפה מאוד ומנצלים היטב. לרוב הגננות אין תואר אלא רק תעודה מבית יעקב, מורה בכיר או אקוויולנטי. אי אפשר להיות גננת במשרד החינוך עם כזו תעודה. הנה דוגמא לסיפור כזה, בינתיים בלי סוף טוב:
הגננת ג.ב. מספרת: “עבדתי בעמותה ששילמה שכר עלוב ביותר, חצי ממה שמגיע לי על פי חוק. בביקורת של משרד החינוך התגלה השקר שהם מקלידים לתלושי השכר, והרשויות דרשו מהעמותה לשלם כחוק. בתגובה העמותה טענה שהיא לא יכולה לשלם כחוק, ופיטרו אותי ועוד שלוש גננות.
אחרי שפיטרו אותי חתמתי אבטלה והלכתי לעשות תואר, אבל מפקחת חילונית או מנהלי גנים בציבור הדתי לאומי, מסתכלים עלי עקום ולא מקבלים אותי לגנים שלהם, למרות הפתיחות שלי. לא פשוט לאישה חרדית להתקבל לעבודה בעולם בחוץ עם כל הסטיגמות שיש לאנשים בראש עלינו, אני תלויה ברצונה הטוב של המפקחת.
מה שאומר, שרוב הגננות פשוט תקועות בעמותות החרדיות בלי יכולת יציאה.
בעלי עובד באותו מקום ממנו פוטרתי, ולכן לא יכולתי לתבוע על הפיטורין הלא מוצדקים וגם כעת אני מתראיינת בעילום שם כדי שלא תאבד פרנסתו.“
יש את חוק ההסכמים הקיבוציים, הוא מאוד ברור בכל מה שקשור להתאגדות עובדים. יש לזה ערך עליון מבחינה משפטית, ולכן יש לזה גיבוי מובהק בחוק, על כל רמז או הפרעה או התערבות של המעסיק בהתאגדות עובדים, המעסיק יחטוף קנס כבד מאוד, החל ממאתיים אלף שקלים על כל עובד שניסה להתאגד והמעסיק הפריע.
נכון שיש הרבה רדיפות מסביב כמו השפלת הבעל בבית הכנסת ואיומי סילוק ילדים מהחיידר, אבל זו בדיוק הנקודה של התאגדות: אם תהיה קבוצה גדולה של עובדות שמגיעות יחד להתאגד, אי אפשר להילחם בכל כך הרבה עובדות. זו לא אחת יוצאת דופן או שתיים, אי אפשר הרי לסלק ילדים של 20 עובדות מהמוסדות.
כשנכנסתי לתפקיד שלי ב2015, כבר פעלו מטה המאבק של האברכים למען הגננות. הרב שטיינמן מינה אז שלושה דיינים שחשבו על דרכים יצירתיות לפתור את העושק במגזר והם הגיעו למסקנה שהכי טוב לפנות להסתדרות. אבל כדי שההסתדרות תעשה זאת, צריך שיתחברו להסתדרות כמה אלפי גננות. יש לנו את הכלים לפעול, אנחנו רק צריכים כמה אלפים. אנחנו לא הולכים לעשות הנחות למנהלי המוסדות בגלל שהתקצוב חסר,
אני רוצה לפנות למעסיקים ולומר להם, רוב המקרים שהגיעו להתאגדות לא היו מהפרות שכר אלא מהתעמרות. ולכן בהידברות נאותה, אפשר להגיע לפתרונות. אין לנו עניין להיות שוטר או שוט של מישהו, רק לדאוג לעובדים בצורה עדינה, בשפה של דרכי נועם, של בני תורה.
בעיריית בני ברק היו שנים של הלנת שכר שהעובדים לא קיבלו את השכר שלהם. היו שביתות בתברואה, אבל אף אחד לא העז לגעת בחינוך. אני הגעתי אז לאחד מגדולי הדיינים בעיר, הוא אמר לי ככה במילים הללו: אני אומר לך, שזה נקרא הרעת תנאים, אתם יכולים להשבית, אני לא אצא נגד שום דבר שתעשו. הוא נתן היתר להשבית את החינוך כי העובדים החרדים הם לא עבדים. אין רשות לאף אחד לעשוק פת לחם מבית של תורה. אין שום היתר לשרץ המתועב הזה, שאדם נותן את כל כולו לחינוך ילדי ישראל, והמעסיק הרודן מאיים עליו על כך שמעז לבקש את המגיע לו ביושר ובדין.
בסופו של דבר עמותה שמתנהלת לא תקין ועושקת עובדים, היה לנו סיפור כזה וישבנו עם רב גדול ובחנו את כל האפשרויות מה לעשות עם העמותה. הרב אמר במפורש, הפתרון היחיד זה לפרק את העמותה. ברגע שפירקנו, היא נמכרה לאנשים יותר הוגנים והעובדות עברו לעמותה אחרת והגונה יותר. כך שמנהל העמותה נותר בסוף בלי כלום. אם המעסיק רוצה פתרון של דרכי נועם, אנחנו שם. אבל לא נברח מפתרון של דרכים פחות נעימות, אנחנו בכל מקרה למען העובדים.
ההסתדרות לא גובה עד שאין הטבה והסכם קיבוצי. בבית הרפואה מעייני הישועה, אחרי מו”מ של שנתיים הגענו להסכם ביניים שיכל להיות הסכם קיבוצי עם הטבות משמעותיות לעובדים בטווח העתיד. אבל בגלל שההסתדרות רוצה הטבות יותר משמעותיות לעובדים, קראנו לזה הסכם ביניים ועד שזה לא קבוע אין גביה של ההסתדרות מהעובדים.
אתן לך דוגמא לעוולות שאני נתקלת בהן באופן יומיומי. למשל, לפני חודשיים, רשת הגנים של אגודת ישראל הוציאו הודעה לעובדות בתא קולי, 1,200 גננות, “בשל תקלה טכנית תופקד המשכורת לא במלואה. את החלק הנותר נשלים במהלך החודש”. שרק תביני איך מתמודדים עם כל המשכנתא וההוצאות לנשות אברכים שחיות על השקל. זה מה שקורה כשלעובדת אין שום כוח מול המעסיק, כשאין איגוד עובדים.
או צרה נפוצה אחרת, תלוש משכורת שכתוב בו במפורש תרומות ומעשרות, 700 ש”ח שמורידים לגננת ככה בלי שום בעיה. גם גזל לצרכי צדקה הוא גזל, אין היתר לגנוב מהשכן ולהחליט עבורו לאיזה צורך יתן את המעשרות.
הביקורת של משרד החינוך זה כלום וכלום, הם רק מבקשים ממנהלי העמותה את התלוש. פניתי למשרד ואנחנו כבר בשיתוף פעולה לקראת ביקורת רצינית יותר, זה אומר שברגע שהם יעשו ביקורת, אנחנו נגיש להם את הנתונים האמיתיים על הגננת המופיעה בתלוש. וברגע שזה יקרה, העמותה תהיה בבעיות. כל זיופי הביקורת יסתיימו בעזרת השם. ישבתי עם מבקרי השכר וראיתי עד כמה אין להם מושג מה קורה בשטח, זה היה פשוט אבסורד. הראיתי להם את הגננת האמיתית מהתלוש, וכמה רחוק התלוש מהמציאות של אותה גננת, שעובדת משרה מלאה אבל רשומה כמשרה חלקית, שיש לה וותק שלושים שנה אבל רשומה כאילו עבדה רק ארבע שנים. משרדי הרו”ח הללו הם פושעים, הם אלו שעושים עבור העמותות את העבודה המלוכלכת הזו, להקליד לתוכנה נתונים שקריים כדי להוציא תלוש שכר זעום, ומאפשרים את גזל פת לחמן של הגננות.
תם עידן עושק העובד החרדי.
מטה המאבק בעושק הגננות, ניתן ליצור קשר באמצעות:
להזמנת הרצאה או סדנא השאירו פרטים
