זה היה פוסט סתמי שכתבתי בדרך לאנשהו, שלפתע נעשה ויראלי וקיבל למעלה משלוש מאות  שיתופים. נראה שנגעתי בעצב חשוף, כי התקשרו אלי מרדיו קול חי לשוחח על הנושא. תעסוקה של גברים חרדים היא אחת הסוגיות הבוערות שמאיימות על העתיד הכלכלי של מדינת ישראל, וככל הנראה, לפי הרכבי הקואליציה הנוכחיים והעתידיים, הבעיה הזו לא תוכל להיפתר באמצעות חקיקה. מאז הראיון התמים ההוא לרדיו, עברו הרבה מים בירדן וגם אני שיניתי את עמדתי האישית בנושא, אבל הלב הנחמץ מול סיפורי חייהם של גברים חרדים אבודים מבחינה תעסוקתית שיש להם תשעה  ילדים לחתן ואפס ניסיון רלוונטי בכל עבודה שהיא, עודנו שם.

הסיפור של תעסוקת גברים חרדים הוא לא לימודי ליב”ה, אלא העדר החינוך לעבודה כערך בפני עצמו. הציפייה מבחור טוב בוגר ישיבה היא, להיות גדול בתורה. המשמעות המעשית של זה היא לשבת ללמוד בכולל ולהשיג משרה תורנית כלשהי ביום מן הימים. מי שיוצא מהמסלול הזה כדי להתפרנס ממשהו אחר, חווה תחושת אכזבה הן מעצמו והן מסביבתו, ולכן ממשיכים ללמוד בכולל בציפייה להשגת המשרה התורנית הנכספת, ויוצאים לחפש עבודה אחרת רק כאשר אין ברירה וצריך לחתן את הילדים. ככה הגענו לערימה של קורות חיים של אנשים בני ארבעים שלא עבדו מימיהם בעבודה נורמלית שמפרנסת, ולא מתאימים אפילו למשרה תפעולית במחסן. כלומר, האדם הזה החכם והכישרוני שלמד כל חייו ורצה להיות דיין או רב בישיבה, משפיל את עצמו ואת האינטלגנציה שלו שכיוונה למשהו גבוה, ובודק משרות תפעוליות במחסן, וגם לזה הוא לא מתאים. יש כאן הסללה של אלפי גברים למשרות לא קיימות כיוון שהשוק של משרות תורניות מוצף. כל זה תוך כדי שנמנעה מהם השכלת חולין בסיסית שתאפשר להם לפרנס בכבוד במשרות אחרות.  אנשים אוהבים להאשים את הממסד, את הפוליטיקאים, אבל השינוי מתחיל מהאישה שרוצה בעל שיושב ולומד, ותתאכזב עמוקות כאשר הוא יצא מהכולל. מהאמא שיש לה רק סוג אחד של נחת מהילד, כאשר תהיה לו משרה תורנית- ואת הנחת הזה הוא הולך לספק לה בכל מחיר.